החלטה בתיק ע"מ 1192/13

בין התאריך 16.8.12 לבין התאריך 19.8.12 התרחשה פריצה באתר בניה ביישוב נילי. הפורץ או הפורצים פרקו את חלון המשרדים, גנבו מתוך המשרד רכוש, פרקו חלקים מטרקטור שעמד באתר, וכן פרצו מכולה וגנבו ממנה ציוד. סך כל הנזק שנגרם בפריצה עומד על עשרות אלפי ש"ח.

במסגרת החקירה אותרו טביעות אצבע השייכות לעורר, שנמצאו על חלון שפורק מהמשרד שנפרץ, כמו גם על החלק הפנימי של מסגרת החלון במשרד, דרכו נכנסו הפורצים. בעקבות זאת נחקר העורר, ולמרות הכחשתו, הוגש נגדו כתב אישום כמו גם בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, בהעדר הסבר מניח את הדעת להגעת טביעות אצבעותיו לאתר הפריצה. כן נקבע, לנוכח עברו הפלילי של העורר, כי אין מקום במקרה זה להסתפק בחלופת מעצר, ועל כן הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בערר שלפניי טענה באת כוח העורר כי בית משפט קמא שגה הן בקביעה כי קיימות ראיות לכאורה והן בקביעה כי קיימת עילת מעצר ללא חלופה. הסנגורית טענה כי העורר מסר בחקירתו כי הוא מספק סחורה לאתרים שונים, ועל כן בהחלט ייתכן כי הגיע למקום בחודשים שקדמו לאירוע הפריצה ונגע באותו חלון. הסנגורית טענה כי בנסיבות אלה, אין מקום לקביעה כי טביעות האצבע קושרות את העורר לביצוע העבירה ועל כן יש לדחות את הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה.

בנוגע לעילת המעצר טענה הסנגורית כי המדובר בעבירות רכוש, ועל כן גם בהנחה כי קיימות ראיות לכאורה, אין הצדקה לשלול חלופת מעצר. הסנגורית ציינה כי העורר מוכן להפקיד ערבות מתאימה וכן מוכן לדאוג לערבים תושבי ישראל שיחתמו על ערבות גבוהה לצורך הבטחת התייצבותו.

התביעה הצבאית ביקשה לדחות את הערר וטענה כי קביעת בית משפט קמא באשר לקיומן של ראיות לכאורה ובאשר לצורך במעצר ללא חלופה הינן נכונות ואין להתערב בהן.

דיון והכרעה

אין מחלוקת כי נערכה פריצה באתר, נגנב רכוש ונגרמו נזקים בסך עשרות אלפי שקלים. המחלוקת הינה בדבר מעורבותו של העורר בפריצה. הראיה המרכזית בידי התביעה הינה טביעות אצבעותיו של העורר שנמצאו על מסגרת וזגוגית חלון שפורק ממשרד הקבלן באתר וכן על החלק הפנימי של מסגרת החלון שבקיר המשרד. טביעות האצבע נראות על פניו במיקום המצביע לא על מגע מקרי, אלא על מגע מכוון המלמד, כך לכאורה, שמי שנגע בחלון פירק אותו ממסגרתו, ולאחר מכן טיפס פנימה לתוך המשרד.

יתר על כן, העורר לא סיפק כל הסבר סביר להימצאות טביעות אצבעותיו במקום. העורר אכן העלה טענות כלליות באשר להבאת ציוד וסחורה למקום אולם אלה נבדקו ונשללו. כך למשל, העורר לא ידע לספק את שם מזמין הסחורה לטענתו, או שם של קבלן עמו עבד לצורך אספקת הסחורה. בנוסף, נבדק עם הקבלנים באתר, ונמצא כי הקבלן הראשי אינו קונה סחורה מפלסטינים אלא מקבלן יהודי, ואילו קבלן המשנה כלל לא מזמין סחורה אלא רק מעסיק פועלים. קבלן המשנה הנמצא בשטח, מר ענקאווי, אף ראה את העורר בתחנת המשטרה וציין כי מעולם לא פגש בו, לא העסיק אותו כפועל וגם לא ראה אותו באתר. עוד יש לומר כי בחקירתו הכחיש העורר היכרות עם היישוב נילי או עם האתר בו מדובר, אף שהוצגו לו תמונות של המקום.

העולה מהמקובץ הינו כי לעורר אין כל הסבר מניח את הדעת באשר להימצאות טביעות אצבעותיו במקום. טביעות האצבע מלמדות לכאורה כי העורר נטל חלק באותה פריצה, ועל כן מסקנתו של בית משפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה הינה נכונה.

גם באשר לעילת המעצר לא מצאתי פגם במסקנת בית משפט קמא. העורר ביצע עבירת רכוש שדרשה תחכום מסויים ושימוש בכלי פריצה. בנוסף, המדובר במי שהינו בעל עבר פלילי. אמנם, עבירות הרכוש בהן הורשע בעבר התרחשו לפני זמן רב, אולם הרשעתו האחרונה של העורר הייתה בשנת 2009, והוא ריצה עונש מאסר בפועל בן 12 חודשים בגין החזקת סכין.

בנוסף, אין להתעלם מהעובדה כי העורר מתגורר ברמאללה, בה יכולת האכיפה של גורמי החוק אינה מן המשופרות, והדבר בודאי מעורר חשש להימלטות מאימת הדין (ראו והשוו ע"מ 2725/11 התביעה הצבאית נ' אערג'; ע"מ 3402/09 שדיד נ' התביעה הצבאית; ע"מ 1820/09 התביעה הצבאית נ' אבו שחידם; ע"מ 1538/09 מימי נ' התביעה הצבאית).

אני סבור כי במקרה זה, השילוב של העבר הפלילי, החשש להימלטות, כמו גם המסוכנות הנובעת מעבירת הפריצה בה נטל חלק העורר (וראו בעניין זה בש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.1.10), מצדיקים את הקביעה כי אין מקום לחלופת מעצר בעניינו של העורר.

אשר על כן הערר נדחה.

ניתנה היום, 14 בפברואר 2013, ד' באדר התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: